מחלוקת בשאלת החבות הביטוחית לנזק שהתגלה במכבש ליציקת מרצפות שנרכש ע"י המערערת

1.         ערעור על פסק דינו, מיום 04.02.94, של בית-משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת

נ. שרון) בת"א 20939/94, בו נדחתה התביעה.

נמליט הינה חברה פרטית בעלת מפעל לייצור מרצפות (להלן: "המערערת").

2.         בסיס התביעה בנזק שהתגלה במכבש ליציקת מרצפות (להלן: "המכבש"), שנרכש

על ידי המערערת מהמפעל M.E.C.O שנמצא בפירנצה איטליה (להלן: "הספק"), בתנאי מכר B.O.F.

המערערת התקשרה עם ויקטור סלמה בע"מ (להלן: "סלמה"), שתפקידה היה לדאוג כי המכבש יגיע לחצרות המערערת וכן לבטח את המכבש בביטוח "כל הסיכונים".

סלמה התקשרה עם הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הביטוח"). וביטחה את המכבש בביטוח מסוג "כל הסיכונים".

פסק הדין קמא

3.         בית המשפט קמא, התמודד עם שלוש שאלות עיקריות: ראשית - מה היה תפקידה

של סלמה? האם פעלה כסוכנת מכס ו/או משלחת? שנית - מה תחולתו של הביטוח? שלישית - על מי נטל ההוכחה מתי ניזוק המכבש?

אשר לשאלה הראשונה - בית המשפט קבע, שסלמה פעלה כעמילת מכס בלבד, בהסתמך על עדותו של ויקטור סלמה, מנהל סלמה, "בענין המשלוח המדובר בתביעה ההודעה הראשונה שקיבלתי מנמליט היתה ב- 25.03.93 כשפתחתי עבורם תיק עבור העבודה." (עמ' 15 לפרוטוקול שורה 18-20). כלומר, 5 ימים לאחר שהמכבש יצא מאיטליה (20.03.93).

אשר לשאלה השניה - בית המשפט קבע, כי הביטוח חל בפרק הזמן שבין הנחת המכולה על האוניה לבין הגעתו למפעל המערערת. בית המשפט הסיק זאת מכוח תנאי מכר B.O.F, הקובע שהבעלות במכבש הועברה למערערת ברגע הנחת המכולה בבטן האוניה.

אשר לשאלה השלישית - בית המשפט קבע, כי על המערערת היה להוכיח שהנזק נגרם למכבש בפרק הזמן שבין הנחת המכבש על האוניה לבין הגעתו למפעל.

הערכאה הראשונה הגיעה למסקנה, כי לא עלה בידי נמליט להוכיח את תביעתה. מכאן הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

4.         המערערת חוזרת וטוענת כי עול ההוכחה על המשיבות להוכיח שהנזק נגרם

בנסיבות הפוטרות אותן מחבות, אלה טענותיה:

א. לא הובאה ראיה כי אפשר שהנזק נגרם למכבש בחצרו של הספק או בחצרי מפעל המערערת.

ב. חוזה הביטוח קובע שתחילת הביטוח היא מעת יציאת הסחורה ממחסני הספק ועד להגיעו לחצרי המערערת (סעיף 8.1 בת/ 10).